הסכנות הקיימות לאדם שלא מוציא את עדשת המגע מהעין 

זה לא סוד שסבתא שלי כל-פעם מזהירה את סבא שלי שלא יילך לישון מבלי שהוא מוציא את העדשה מהעין .

מסתבר שיש לכך הסבר הגיוני: 

                                  ההסבר לתופעה זו

הקרנית, שהיא השכבה החיצונית והשקופה של העין, חייבת לקבל חמצן.

במהלך שעות הערות שלנו התחלופה מתבצעת ללא בעיה אך בכל פעם שאנחנו סוגרים את העיניים בזמן השינה, אספקת החמצן יורדת מפני שהעפעף משמש כמחסום.

כך אם האדם נרדם מבלי שהסיר את עדשות המגע, הן עלולות להוות מכשול נוסף.

כלומר, ללא מספיק חמצן, עשויה להתפתח מעט נפיחות בקרנית וסדקים זעירים עשויים לצוץ על פניה.

סדקים אלה מגבירים את הסיכון שחיידקים יחדרו דרכם פנימה ויגרמו לזיהום.

לילה אחד של שינה עם עדשות מגע, אפילו מדי פעם, מעלה את הסיכון פי 6.5 לסבול יותר מדלקות של הקרנית או ממחלות קרנית נדירות כמו Acanthamoeba Keratitis, שגורמת לכך שאמבות, יצורים חד תאיים החיים לרוב במאגרי מים ובמערכות הביוב, פולשות לקרנית העין ומזהמות אותה.

התנאים להיווצרות המחלה הזו קשורים לשימוש לקוי בעדשות כמו הרכבה למשך זמן ממושך הרבה יותר ממה שהן נועדו לו, שימוש בעת הרחצה במקלחת או בבריכת השחייה וניקיון העדשות במי ברז.

זיהום קשה יכול לצלק את העין, ולגרום לנזק קבוע ובלתי הפיך לראייה, ולעיתים אף להוביל לצורך בהשתלת קרנית ובמקרים קיצוניים גם לעיוורון.

נשאלת השאלה: מה עושים במקרה זה?

                                     הפיתרון לבעיה

חשוב לזהות סימפטומים אפשריים של זיהום הקרנית כמו למשל עיניים אדומות, יובש ושינוי באיכות הראייה, כמו למשל תחושת צריבה כשמביטים במקור אור כמו מנורת החדר או אור השמש.

במקרים כאלה יש ללכת לרופא העיניים לצורך קבלת  טיפול מתאים.

אפילו אם אנשים מקפידים על שגרה בריאה ולא ישנים עם העדשות, כדאי להקפיד לאוורר את הקרנית לעיתים קרובות, אפילו אם עדשות המגע מתאימות לתקופות ממושכות יותר.

מומחים ממליצים להסיר אותן באופן קבוע לפחות פעם בשבוע, כדי להפחית את הסיכוי לדלקת קרנית ולהקפיד על ניקיון הידיים בעת החזרתן אל העין.